לשכת עוה"ד תרשום להתמחות אדם שמסר פרטים על הרשעה פלילית שהתיישנה

השופטת ע' ארבל:

1.        בפנינו ערעור לפי סעיף 28 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן:  חוק לשכת עורכי הדין) על החלטת הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (להלן: המשיב) שלא לרשום להתמחות את המערער. 

הרקע העובדתי

2.        המערער סיים את לימודי המשפטים בארצות הברית בשנת 1956 ומאז עסק שם בעריכת דין. בין השנים 1970-1971 עבר בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) בשפה העברית ובשנת 2002 ביקש להתחיל את תקופת ההתמחות במשרדה של אשתו, עורכת דין אף היא. עובר לתחילת ההתמחות פנה המערער אל המשיב על מנת להירשם אצלו כמתמחה. בין היתר, ציין בבקשתו כי הוא הורשע בשנת 1973 בפלילים בהליך שהתנהל נגדו בארצות הברית בגין עבירות מרמה וכן הורשע בשנת 1985 בעבירות מרמה בהליך פלילי אחר בישראל. כן ציין כי הליך נוסף שנפתח נגדו בשנת 1995 הסתיים בעיכוב ההליכים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לבקשת המאשימה.

           המערער זומן על ידי ועדת ההתמחות לשימוע, בטרם תינתן החלטה בבקשתו להירשם כמתמחה. כתום השימוע, אשר נערך ביום 10.2.03, החליטה הוועדה להמליץ לדחות את בקשת המערער להירשם כמתמחה, מהטעם שאינו ראוי לשמש כעורך דין, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע בעבר. ביום 15.4.03 התכנס הוועד המרכזי של הלשכה ואישר את המלצת ועדת ההתמחות לדחות את בקשתו של המערער בנמקו אף הוא "שאין המועמד ראוי להיות עורך-דין נוכח חומרת העבירות בהן הורשע בעבר".

טענות הצדדים

3.        המערער טוען, כי הוועד לא היה רשאי לדחות את בקשתו להירשם כמתמחה בשל הרשעות קודמות שניתנו לפני זמן רב ואשר התיישנו, לטענתו. המערער הורשע ביום 6.8.85 ונידון לשנתיים מאסר בפועל. הוא סיים לרצות את עונשו בשנת 1988. לטענתו, המשיב לא היה זכאי ולא היה מוסמך על פי סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק המרשם) לקבל מידע על הרשעות של המערער שהתיישנו ועל כן גם נאסר עליו, מכוח הוראת סעיף 21 לחוק המרשם להביא בין שיקוליו את ההרשעות שהתיישנו. כן טוען הוא, כי גם אם מוסמך היה המשיב לקבל את המידע אודות הרשעות המערער שהתיישנו, הרי שלאור הוראת סעיף 19(א) לחוק המרשם, אסור היה למשיב להביא בין שיקוליו את ההרשעות שהתיישנו, לא כל שכן לשוקלן כשיקול יחיד. לעניין זה טוען הוא כי בית משפט זה פסק כבר כי כאשר דן המשיב בבקשה של מועמד להירשם כמתמחה או בבקשת עורך דין שהושעה לחדש את רשיונו, לא יובא בין שיקוליו מידע בדבר הרשעה שנמחקה או התיישנה לפי חוק המרשם, גם אם המידע הובא בפניו על ידי המבקש או המועמד, וכי החלטת הוועד עומדת לא רק בניגוד להוראות חוק המרשם, אלא גם בניגוד לפסיקה זו.

           המערער מעלה בטיעוניו את האינטרס החברתי העומד מאחורי מוסד ההתיישנות, המאפשר לפרט שחטא לשים מאחוריו את עברו. לדבריו, אין זה הוגן שהעובדה שנהג בגילוי לב ופירט מיוזמתו בבקשתו את הרשעותיו הקודמות תעמוד לו לרועץ. לחלופין טוען הוא כי גם אם היה מקום שהמשיב יביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות, הרי שנתן להן משקל יתר בהתחשב, בין היתר, בזמן הרב שעבר. עוד מציין המערער כי הינו כבן 72, הסובל מבעיות רפואיות שונות, לרבות עיוורון בעינו הימנית וכי מזה שני עשורים לערך הינו נקי מכל רבב לאחר שלמד את לקחו, מה גם שלחלוף הזמן יש משמעות מבחינת מתן האפשרות על ידי החברה לאדם להשתקם. לדבריו, כל רצונו הינו לעבוד עם אשתו ולסייע בידה, ראשית כמתמחה ולאחר מכן כעורך דין.

           בנוסף טוען המערער כי החלטת המשיב פוגעת בזכויות יסוד שלו. המערער טוען לפגיעה בכבודו בכך שחרף התיישנות העבירות ההתייחסות אליו היא כאל עבריין. כן טוען הוא להפלייתו אל מול מועמדים אחרים שנרשמו להתמחות על ידי  המשיב על אף שבעברם הרשעות בפלילים שהתיישנו. לאלה מוסיף המערער את הפגיעה בחופש העיסוק שלו. לבסוף טוען הוא כי החלטת המשיב אינה מנומקת.

4.        המשיב טוען, כי אין מדובר במי שהעבירה בה הורשע היוותה עבורו מעידה חד פעמית אלא מדובר במי ששב וחטא תוך תחכום ומחשבה בתכנון מעשיו ועל כן, גם בחלוף כשני עשורים אין מקום לאפשר לו להירשם כמתמחה. עוד הדגיש, כי אין המשיב מחויב לרשום מועמד להתמחות בחלוף פרק זמן מסוים מאז הורשע המועמד,  ועל כן יכול המועמד לשוב ולפנות בבקשות לקבלו להתמחות. לדבריו, המשיב מחויב לשקול מעל כל שיקוליו את טוהר המקצוע ואין בפסילתו של המערער מלהתקבל כמתמחה כדי למנוע בעדו לשמש כוח עזר במשרדה של אשתו. לטענת המשיב פסיקת בית משפט זה מאפשרת ללשכה להתחשב בהרשעותיו של מועמד בפלילים גם אם הללו התיישנו או נמחקו.    

דיון

5.        המקרה שבפנינו מעלה שוב את השאלה האם יכולה לשכת עורכי הדין,  בהחליטה על קבלת אדם כמתמחה או כעורך דין לשורותיה, לשקול את עובדת הרשעתו בפלילים, על אף שהרשעתו התיישנה או נמחקה, לאחר שאותו אדם מסר לה מיוזמתו את דבר הרשעתו. עניין זה נדון לא אחת בפני בית משפט זה והוכרע למעשה זה מכבר בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים. לפיכך נידרש למסגרת הנורמטיבית שהותוותה בחקיקה ובפסיקה, אך קודם לכך נבחן האם בעניין דנן אכן התיישנה או נמחקה הרשעתו של המערער בפלילים.

6.        מאחר שמפרוטוקול ועדת ההתמחות של לשכת עורכי הדין מיום 10.2.03 עולה כי דחיית בקשתו של המערער התבססה על הרשעותיו "בעבירות משנת 1985-1986" נתייחס לעבירות אלו בלבד, ולא לעבירות בהן הורשע המערער בארצות הברית או להליכים שעוכבו בעניינו בישראל. כאמור, המערער הורשע בעבירות מרמה ונידון ביום 15.9.85 לשלוש שנות מאסר בפועל ולעונשים נוספים. בית משפט זה הפחית מעונשו של המערער ודן אותו ביום 27.10.86 לשנתיים מאסר בפועל.

           על-פי סעיף 14(א)(2) לחוק המרשם, כאשר הוטל מאסר של מעל שנה אחת ועד חמש שנים, תתיישן ההרשעה לאחר חלוף התקופה שהוטלה ועוד עשר שנים. לפיכך, ברי הוא כי הרשעתו של המערער התיישנה, שכן חלפו למעלה משתים עשרה שנים מאז מתן פסק הדין בשנת 1985. על-פי סעיף 16 לחוק המרשם הרשעה נמחקת משחלפו עשר שנים מתום תקופת ההתיישנות. לפיכך, בענייננו טרם ניתן לראות את הרשעתו של המערער כהרשעה שנמחקה.

המסגרת הנורמטיבית

7.        לשכת עורכי הדין הוקמה על מנת שתאגד את ציבור עורכי הדין בישראל ותשקוד על הרמה המקצועית ועל טוהר העיסוק בעריכת דין (ראו סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין). הלשכה חבה חובת נאמנות כלפי הציבור מכוחו היא קמה וכלפי חברי הלשכה למענם היא פועלת (ראו בג"צ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(2) 582, 592 - השופט זמיר). 

           סעיף 27 לחוק לשכת עורכי הדין מאפשר ללשכה, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לרשמו כמתמחה אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה כי המועמד אינו ראוי לשמש עורך דין. אין חולק בין הצדדים כי העובדות האמורות בסעיף 27 כוללות אף הרשעות בפלילים של המועמד. המחלוקת בין הצדדים עניינה במצב בו הרשעה של המועמד התיישנה או נמחקה, ובמוקדה שאלת  פרשנותו של חוק המרשם, שאת הוראותיו הרלוונטיות לעניין זה נסקור להלן.

8.        מה דינה של הרשעה שהתיישנה?

           סעיף 19 לחוק המרשם עוסק בתוצאי התיישנות הרשעה, וזו לשונו: